'סיפורי וידאו' הוא בלוג פוסט מודרני (בגרסת בטא) בו מתפרסמים 'סיפורי וידאו' קצרים מאת הסופר האינטרנטי רוני אפשטין שכולם נכתבו במיוחד לקריאה וצפיה ברשת. בבלוג החדש, רוני ואחרים מקריאים סיפור קצר מייד לאחר שרוני סיים לכתוב, לערוך, לצלם ולעלות אותו לבלוג. אורכו של הסיפור לא עולה על מאה שמונים שניות של הנאה צרופה...
יום שני, 13 בינואר 2014
יום שישי, 10 בפברואר 2012
להתראות בשנה הבאה
באזכרה הם עמדו בסמוך. אני איבדתי אח הוא אמר לה ואני אב היא לחשה. הקרב היה עקוב מדם ושמות הנופלים נחרטו על לוח ברזל ארוך מאוד. רב צבאי אמר קדיש ואם שכולה הקריאה שיר. בסיום הטקס כולם התפזרו ורק שניהם נשארו עומדים בקצה הרחבה, צופים לעבר העמק הארור בו התרחשה המלחמה. שרידי הטנקים המפויחים מעלים בהם זיכרונות וגם מעט דמעות. הוא שם אבן קטנה על הגלעד והיא הניחה כלנית על האנדרטה, להתראות בשנה הבאה.
יום שישי, 3 בפברואר 2012
יום שבת, 21 בינואר 2012
אבו-אבא
מצאתי בגינה אוגר קטן, רזה ומלוכלך. הוא לא ברח ממני והסתכל אלי במבט מעורר רחמים. לקחתי והחבאתי אותו בתוך קופסת נעלים אותה שמתי בארון הצעצועים שלי. הבאתי לאוגר קליפות מלפפון וצלוחית מים והוא אמר תודה. למחרת ריפדתי את הקופסה בגזירי נייר ופיזרתי לו אגוזים. בלילה הסכמתי לאוגר לישון איתי במיטה אבל השבעתי אותו שלא יעיז להוציא את הראש מבעד לשמיכה.
יום שישי, 6 בינואר 2012
עץ אחד
תינוק נולד והשמחה רבה. דוד רחוק מאנגליה שלח עשר לירות במתנה.
במכתב בקשה, הכסף נועד לתרומה, לנטיעת עץ אחד בארצכם הקטנה.
מצטרפים לנוטעים ובראש הקבוצה צועדים, בין שבילים מפותלים לראש ההר מגיעים.
חופרים בידיים, יוצרים גומחה עמוקה ולתוכה את שתיל האורן מניחים ומכסים.
לפתע ארובות השמים נפתחות וגשם עז ניתך. הנוטעים עוזבים, להסעה לעיירה הם ממהרים.
במכתב בקשה, הכסף נועד לתרומה, לנטיעת עץ אחד בארצכם הקטנה.
מצטרפים לנוטעים ובראש הקבוצה צועדים, בין שבילים מפותלים לראש ההר מגיעים.
חופרים בידיים, יוצרים גומחה עמוקה ולתוכה את שתיל האורן מניחים ומכסים.
לפתע ארובות השמים נפתחות וגשם עז ניתך. הנוטעים עוזבים, להסעה לעיירה הם ממהרים.
יום חמישי, 15 בדצמבר 2011
יום שבת, 10 בדצמבר 2011
ממעמקי האדמה
לפני המלחמה באו כמה בחורים לגינה שלנו, הורידו חולצות והתחילו לחפור שוחה. אמא שלחה אותי להביא להם מים קרים ופלחי אבטיח. כעבור כמה שעות הבחורים סיימו לחפור, כיסו את השוחה בגגון עץ ועליו שפכו אדמה מהערמה הגדולה שנוצרה. הם הסבירו משהו לאמא ומיהרו והלכו לחפור שוחה במקום אחר. למחרת אני וגילי הפכנו את השוחה לבית קטן, על הגג שמנו עציצים וענפים שהטייסים המצרים לא יראו אותנו מלמעלה. בלילה באו ולקחו את אבא למלחמה. אחזתי לו את הרגל ולא נתתי לו ללכת. אבא הרים וחיבק אותי ואחר כך נתן לי הוראה לשמור ולעזור לאמא. הוא נישק אותנו ויצא בחפזה לרכב שחיכה לו ברחוב. נשארנו שלושתנו לבד.
יום שישי, 9 בדצמבר 2011
החייל שלי
הכנתי חבילת שי לחייל, כך ביקשו מאיתנו בבית הספר. לתוך קופסת נעלים הכנסתי את כל מה שמצאתי במטבח ואפילו ויתרתי על השוקולד שסבתה שלחה. מהאמבטיה לקחתי סכין ומשחת גילוח של אבא, דאודורנט של אמא ואת השמפו של גילי וגם אותם הכנסתי לקופסה. בסוף התישבתי וכתבתי מכתב ברכה לחייל וציירתי במקום שנותר את דגל המדינה. את הקופסה עטפתי בנייר עטיפה וקשרתי סביבה חבל שמשון דק וחזק. את החבילה שלי ושל כל התלמידים בבית הספר באו לקחת במשאית גדולה מתנדבים מהוועד למען החייל. הם סיפרו שמפה הם נוסעים ישר לחזית לתת את כל החבילות לחיילים ששומרים עלינו. בלילה חלמתי על החייל שלי שנמצא לבד בשמירה ולידו תורן גבוה ועליו מונף הדגל שציירתי.
יום שבת, 3 בדצמבר 2011
שבת בבוקר
התריס פתוח למחצה. אור ראשון של שבת בבוקר מתגנב לחדר ויוצר על התקרה קווים ארוכים הגורמים לחדר להראות גדול מכפי שהוא באמת. אני עומד בפתח החדר ומסתכל על הראש הזהוב המבצבץ מהשמיכה ומונח על הכר בשלווה. הנשימות העמוקות מספרות לי שהילד שלי ישן. רק לפני רגע הוא קרא לי 'אבא! בוא בבקשה' ושב ונרדם. הייתי באמצע חלום טוב שלפתע נקטע כאשר שמעתי שקוראים לי מהחדר הסמוך. התעוררתי מייד, ספרתי עד עשר, קפצתי מהמיטה והלכתי סהרורי לחדר שבו זקוקים לי.
יום שישי, 2 בדצמבר 2011
המכתב של רותי
הפלגתי מערבה, רחוק מכולם ללב הים. כעבור שעה הסתכלתי סביבי ולא ראיתי את הסירות שהותרתי מאחור. רוח ערה נשבה והסירה שלי נטתה על צידה, חוצה במהירות את הגלים הקטנים ומשאירה שובל לבן בירכתיים. להקה של קורמורנים חצתה את הרקיע ונעלמה, דימיתי אותם עפים ונודדים הרחק לאפריקה. דגים מעופפים הגיחו לפתע בדאיה מעל המים נמלטים ממדחף הסירה.
יום שישי, 25 בנובמבר 2011
שיעור חליל
אמצע הקיץ, שתיים בצהריים והיום לא עובר. לקחתי ארטיק לימון מהמקרר ואני מוצץ אותו עד שנישאר על המקל רק קרח דק. אמא רשמה אותי לחוג מוסיקה וקנתה לי חליל חדש ומחברת תווים אותם הכנסתי לתיק הגב ויצאתי מהבית, חציתי את הכביש ופסעתי לתוך השדה הגדול בדרך למורה איתמר. חבורה של ילדים משחקת כדורגל במגרש הסמוך ומשתמשת רק בשער אחד. ליד השער השני סופת חול קטנה מעיפה לשמיים פיסות נייר ושיחי קוצים יבשים.
יום שבת, 16 ביולי 2011
הירשם ל-
רשומות (Atom)