אופס היא זזה, ועוד פעם, מרגישים אותה בקצות האצבעות על הבטן החלקה. מרגישים את פרי האהבה שלנו לא נחה לרגע שוחה באטיות במים החמימים המקיפים אותה. בחרנו לה שם, מצאנו כינוי מצחיק וחישבנו את תאריך הלידה. אתמול ראינו אותה בתוך מסך הפלזמה הגדול, מוצצת אצבע, רגליה משולבות והיא פעילה ומלאת חיים.
היום נפל הפור, בשנה החדשה היא לא תהיה איתנו. מחט גדולה ננעצת בלב הקטן שלא הספיק לפעום מספיק ונדם לעד. לידה חסרת תכלית וצירים כואבים הפולטים עובר מת. שלווה הסטואית על פניה הקטנים והשיער הבלונדיני מסגיר שהיא ביתי. האחות והרופאה ניסו לקחת אותה מאיתנו וסרבנו. התאבלנו בשקט, בדממה מנסים לעכל את האבדן הקטן, אופטימיות זהירה שהתחלפה לפסימיות עגומה, מה נגיד לילדים ?
אמא באה לבקר מביאה סיר קטן עטוף במגבת ובו מעט ניחומים. אוספים את עצמנו ועוזבים את בית החולים, לבד, עם צרור ניירות וטפסים להחזר מקופת החולים. טיול לשפת הים, מדברים, מתחבקים, מנסים לשכוח ולהתחיל מחדש אבל הזיכרון אינו מרפה צורב את המחשבה. יושבים על ספסל מול השקיעה ומעלים זיכרונות להרפא, על איך שהיא נראתה וכמה דמתה לאחיה. גשם יורד ומכה בחלון שמעלינו, אנחנו מתחת לשמיכה מחליטים לשים הכל מאחור ולעשות אהבה. לחשתי לה נתגבר אני אפצה אותך, תראי החיים חזקים מאיתנו ציטטתי לה זקן חכם. הזמן עושה את שלו וההורמונים גם. מתאפקת לא לכעוס ואני שלא להכעיס. יוצאים, מבלים ורואים המון סרטים. בין לבין ארוחה טובה וכוס של יין. שותים לכבודה, לזכרה לחיי התקווה.
אפליקציה חדשה ברשת, עץ משפחה. ליד כל שם תמונה, מתחת לכל אב בן וגם בת. הוספתי גם אותה ולצידה תמונת האולטרה סאונד האחרונה. חלפה שנה ומגיעה מהאפליקציה ברכה... לאלי מזל טוב את בת שנה.