אמצע הקיץ, שתיים בצהריים והיום לא עובר. לקחתי ארטיק לימון מהמקרר ואני מוצץ אותו עד שנישאר על המקל רק קרח דק. אמא רשמה אותי לחוג מוסיקה וקנתה לי חליל חדש ומחברת תווים אותם הכנסתי לתיק הגב ויצאתי מהבית, חציתי את הכביש ופסעתי לתוך השדה הגדול בדרך למורה איתמר. חבורה של ילדים משחקת כדורגל במגרש הסמוך ומשתמשת רק בשער אחד. ליד השער השני סופת חול קטנה מעיפה לשמיים פיסות נייר ושיחי קוצים יבשים.
בדואי עם כלב וכבשים עוברים לידי ואני מלטף טלה שחור בשעה שאימו הכבשה נעצרת ומלחחת עלים של שיח ירוק. הבדואי מתיישב על סלע גדול ונח. הכלב עומד לידו, בוהה בשמש ושומר על הכבשים הרועות בנחת בסביבה. לשונו של הכלב משתרבבת החוצה והוא מתנשם בכבדות, אני יכול לשמוע את נשימותיו מרחוק. לטלה נמאס מהליטופים שלי והוא קופץ מקפץ ואץ אל אימו, דוחף את ראשו בין רגליה הקטנות ויונק מהעטין הגדול חלב חם. אני חולף על פניו של הבדואי ומברך אותו לשלום, הוא משיב לי שלום בערבית ומלטף את ראשו של הכלב.
אני ממשיך בדרכי בשדה הגדול ורואה כיצד וסופת החול מתפוגגת ונעלמת. לפתע אני שומע מאחורי צלילים נעימים ונוגים של חליל רועים - שלא שמעתי כמותם מעולם. אני נעמד, מאזין לצלילים הערבים שמהפנטים אותי וגורמים לי לחזור לאחור לכיוון הבדואי שמחלילו בוקעים ועולים הצלילים והוא ממשיך לנגן את אותה המנגינה חזור ונגן - חזור ונגן. הכבשים רועות בשלווה סביבו והכלב שוכב ונח בדיוק בנקודה שהסלע מטיל צל אל הקרקע. אני מתיישב לידם, אוזר אומץ ומוציא את החלילית החדשה מתיק הגב, מכניס אותה לפי, עוצם את עיני, שואף אויר ובדיוק רב מתחיל לנגן את הצלילים שהספקתי כבר ללמוד. פותח את עיני ורואה את הבדואי מופתע, אבל כמוני הוא לא מפסיק לנגן. כך אנו יושבים זה לצד זה ומנגנים בהרמוניה את אותה המנגינה שוב ושוב.
כדור שנבעט בחוזקה מהמגרש הסמוך מתגלגל לידנו וחבורה של ילדים רצים אחריו להחזירו. הם מגיעים בסמוך אלינו, הצלילים מהפנטים גם אותם והם מתישבים לצפות ולהקשיב לדואט המוזר המתרחש באמצע המדבר. הבדואי מפסיק פתאום לחלל ובלי אזהרה מוקדמת קם ממקום מושבו והכלב קם איתו. הכבשים משירות אליו מבט כאילו יודעות שההפסקה הסתיימה וצריך להמשיך וללכת הלאה. הבדואי מנופף לי עם חלילו לשלום, אני מפסיק לנגן ונעמד ויחד איתי נעמדים הילדים האחרים ומביטים בחבורה המתרחקת. השמש קופחת אבל לי היא לא מפריעה. אני מתיישב על הסלע וממשיך לחלל ולחלל והזמן עובר וחולף מבלי להרגיש. רוח קרירה מתחילה לנשב ואני שם לב שמתחיל להחשיך. בלי רצון אני מפסיק לנגן, קם ממקום מושבי וחוזר הביתה. אמא במטבח מכינה עוגה ושואלת איפה היית...? ואני עונה לה "בשיעור חליל".
בדואי עם כלב וכבשים עוברים לידי ואני מלטף טלה שחור בשעה שאימו הכבשה נעצרת ומלחחת עלים של שיח ירוק. הבדואי מתיישב על סלע גדול ונח. הכלב עומד לידו, בוהה בשמש ושומר על הכבשים הרועות בנחת בסביבה. לשונו של הכלב משתרבבת החוצה והוא מתנשם בכבדות, אני יכול לשמוע את נשימותיו מרחוק. לטלה נמאס מהליטופים שלי והוא קופץ מקפץ ואץ אל אימו, דוחף את ראשו בין רגליה הקטנות ויונק מהעטין הגדול חלב חם. אני חולף על פניו של הבדואי ומברך אותו לשלום, הוא משיב לי שלום בערבית ומלטף את ראשו של הכלב.
אני ממשיך בדרכי בשדה הגדול ורואה כיצד וסופת החול מתפוגגת ונעלמת. לפתע אני שומע מאחורי צלילים נעימים ונוגים של חליל רועים - שלא שמעתי כמותם מעולם. אני נעמד, מאזין לצלילים הערבים שמהפנטים אותי וגורמים לי לחזור לאחור לכיוון הבדואי שמחלילו בוקעים ועולים הצלילים והוא ממשיך לנגן את אותה המנגינה חזור ונגן - חזור ונגן. הכבשים רועות בשלווה סביבו והכלב שוכב ונח בדיוק בנקודה שהסלע מטיל צל אל הקרקע. אני מתיישב לידם, אוזר אומץ ומוציא את החלילית החדשה מתיק הגב, מכניס אותה לפי, עוצם את עיני, שואף אויר ובדיוק רב מתחיל לנגן את הצלילים שהספקתי כבר ללמוד. פותח את עיני ורואה את הבדואי מופתע, אבל כמוני הוא לא מפסיק לנגן. כך אנו יושבים זה לצד זה ומנגנים בהרמוניה את אותה המנגינה שוב ושוב.
כדור שנבעט בחוזקה מהמגרש הסמוך מתגלגל לידנו וחבורה של ילדים רצים אחריו להחזירו. הם מגיעים בסמוך אלינו, הצלילים מהפנטים גם אותם והם מתישבים לצפות ולהקשיב לדואט המוזר המתרחש באמצע המדבר. הבדואי מפסיק פתאום לחלל ובלי אזהרה מוקדמת קם ממקום מושבו והכלב קם איתו. הכבשים משירות אליו מבט כאילו יודעות שההפסקה הסתיימה וצריך להמשיך וללכת הלאה. הבדואי מנופף לי עם חלילו לשלום, אני מפסיק לנגן ונעמד ויחד איתי נעמדים הילדים האחרים ומביטים בחבורה המתרחקת. השמש קופחת אבל לי היא לא מפריעה. אני מתיישב על הסלע וממשיך לחלל ולחלל והזמן עובר וחולף מבלי להרגיש. רוח קרירה מתחילה לנשב ואני שם לב שמתחיל להחשיך. בלי רצון אני מפסיק לנגן, קם ממקום מושבי וחוזר הביתה. אמא במטבח מכינה עוגה ושואלת איפה היית...? ואני עונה לה "בשיעור חליל".
