עץ אחד

תינוק נולד והשמחה רבה. דוד רחוק מאנגליה שלח עשר לירות במתנה.
במכתב בקשה, הכסף נועד לתרומה, לנטיעת עץ אחד בארצכם הקטנה.
מצטרפים לנוטעים ובראש הקבוצה צועדים, בין שבילים מפותלים לראש ההר מגיעים.
חופרים בידיים, יוצרים גומחה עמוקה ולתוכה את שתיל האורן מניחים ומכסים.
לפתע ארובות השמים נפתחות וגשם עז ניתך. הנוטעים עוזבים, להסעה לעיירה הם ממהרים.

חלפו ימים, עברו שנים והתינוק הפך לגבר, נשא אישה והקים בית לתפארת.
מחלה נוראה גדעה את האהבה והותירה את הגבר בודד בבית גדול וריק.
בקופסה תמונות ישנות מנציחות זיכרונות ותעודה מצהיבה המעידה על התרומה.
ביום הולדתה של אישתו המנוחה החליט הגבר לנטוע עץ לזכרה.
ספר מאובק נפתח, מפה דהויה נשלפה, העץ מהעבר אותר על ראש ההר.

בלב נרגש ובידו שתיל חדש, לראש ההר מגיע שהשחר מפציע.
השמש עולה ומגלה, עץ גבוה ורם עומד בודד מול כל העולם.
באדמה קרה גומחה נחפרה, עץ קטלב ננטע בסמוך, לזכרה.
יושב בצל העץ ומוחה דמעה, בחיק הטבע קורא קדיש לכבודה.

זמן רב חלף והוא כבר סבא רבא, מוקף נינים רבים ושובבים.
ובהגיע יומו ושעתו הלך הוא לעולמו. סופדים, נפרדים ואת זכרו נושאים.
קופסת התמונות הישנה שוב נפתחת, מזכירה את העבר, את נוף מכורתם וילדותם.
חלפה שנה והמשפחה צועדת, בשבילים מפותלים בהרים למצוא את שני העצים.

בחור חביב מצביע ומכריז, ראיתי את העץ של סבא, ישר מולנו לכיוון תל אביב.
מתרגשים, מחישים צעדים ומתקדמים. עוד קילומטר ואנחנו מגיעים.
פלא טבע וכולם מופתעים מה קרה לשני העצים. נס גדול אירע, כיצד זה לא נדע.
גזע חובק גזע, ענף בתוך ענף מחובר, שורשים אוחזים והעלים כשני אחים.
ראו אמר הבן, הטבע איחד את העצים ואת האוהבים, הם לא יפרדו לעולמים.

עץ קטלב "מחבק" עץ אורן, אורן פלס, הרי ירושלים

תרומת העצים נועדה למטע יערות ארץ ישראל. נדבת העץ היא תשורה יפה
ואות כבוד לשנים רבות. הדוד מאנגליה תורם עץ על שם יוסף אלכסנדר אפשטין
נולד ב-19 לצרץ 1928, כז' אדר תרפ'ח, ירושלים. הלשכה הראשית של הקרן הקימת לישראל.