הכנתי חבילת שי לחייל, כך ביקשו מאיתנו בבית הספר. לתוך קופסת נעלים הכנסתי את כל מה שמצאתי במטבח ואפילו ויתרתי על השוקולד שסבתה שלחה. מהאמבטיה לקחתי סכין ומשחת גילוח של אבא, דאודורנט של אמא ואת השמפו של גילי וגם אותם הכנסתי לקופסה. בסוף התישבתי וכתבתי מכתב ברכה לחייל וציירתי במקום שנותר את דגל המדינה. את הקופסה עטפתי בנייר עטיפה וקשרתי סביבה חבל שמשון דק וחזק. את החבילה שלי ושל כל התלמידים בבית הספר באו לקחת במשאית גדולה מתנדבים מהוועד למען החייל. הם סיפרו שמפה הם נוסעים ישר לחזית לתת את כל החבילות לחיילים ששומרים עלינו. בלילה חלמתי על החייל שלי שנמצא לבד בשמירה ולידו תורן גבוה ועליו מונף הדגל שציירתי.
כעבור חודש אבא נתן לי מכתב שהגיע עבורי בדואר. זה מהחייל שלך הוא אמר בגאווה וטפח לי על השכם. פתחתי בהתרגשות את המעטפה והוצאתי מתוכה מכתב ארוך שנכתב באנגלית. אמא התנדבה לתרגם את המכתב ובמשך שעה ארוכה ישבנו ביחד והיא הקריאה את התוכן באנגלית ומייד תרגמה לעברית. החייל שלי כתב שהוא סטודנט מניו יורק שבא לישראל להתנדב לצבא. שמו הוא מרק ויש לו אח בגילי בשם דויד וכלב שקוראים לו ג'ורג'. מרק סיפר שלאחר המלחמה הוא הרגיש מחויבות לבוא לישראל וביחד עם חברים נוספים הם התנדבו לצנחנים, נמצאים בגולן ושומרים על הגבול. מרק כתב שמאוד שמח לקבל את חבילה ששלחתי לו, אכל מייד את כל הממתקים ואפילו משתמש בדאודורנט של אמא. אבל בעיקר התרגש מהמכתב שאותו הוא שומר ומדי פעם קורא בו ומצדיע לדגל.
אמא סיימה להקריא ולתרגם את המכתב ושנינו המשכנו לשבת ביחד והסתכלנו על כתב היד המיוחד של מרק. הראתי את המכתב למורה לאנגלית שאמרה שמרק הוא אדם רגיש וחכם וכדאי לי לכתוב לו בחזרה. במשך מספר ימים חשבתי מה אכתוב למרק ומה אספר לו עלי ועל משפחתי. בלילה שוב חלמתי חלום ובו ראיתי את מרק נוסע בג'יפ ונלחם על הגנת המולדת. בבוקר כבר ידעתי מה אכתוב ואשלח אליו. מבלי לספר לאף אחד לקחתי מארון המצעים ציפית לבנה וישנה וגזרתי ממנה חתיכת בד גדולה שעליה ציירתי בטוש גדול וכחול את דגל המדינה. קיפלתי את הדגל שהכנתי לריבוע קטן וכתבתי למרק שיתלה את הדגל על הג'יפ. חיכיתי זמן רב אבל לא הגיע מכתב תשובה ממרק. בחדשות שמענו על תקריות גבול והבנתי שהחייל שלי עסוק ואין לו זמן לכתוב אלי.
כעבור מספר שנים קיבלתי מכתב שנשלח בדואר אוויר מארצות הברית. פתחתי בסקרנות את המעטפה והתחלתי לקרוא. כשהגעתי לאמצע המכתב הפסקתי והתחלתי לבכות. אמא של מרק כתבה שהחייל שלי נהרג. בין החפצים המועטים שהשאיר מצאה את המכתב ואת הדגל שהכנתי שהיו טמונים בכיס חולצתו הצבאית שלבש כאשר עלה על מוקש.
מוקדש לזכרו של שי צפוני, חבר כאח שנהרג בעת מילוי תפקידו כקברניט מסוק יסעור.
כעבור חודש אבא נתן לי מכתב שהגיע עבורי בדואר. זה מהחייל שלך הוא אמר בגאווה וטפח לי על השכם. פתחתי בהתרגשות את המעטפה והוצאתי מתוכה מכתב ארוך שנכתב באנגלית. אמא התנדבה לתרגם את המכתב ובמשך שעה ארוכה ישבנו ביחד והיא הקריאה את התוכן באנגלית ומייד תרגמה לעברית. החייל שלי כתב שהוא סטודנט מניו יורק שבא לישראל להתנדב לצבא. שמו הוא מרק ויש לו אח בגילי בשם דויד וכלב שקוראים לו ג'ורג'. מרק סיפר שלאחר המלחמה הוא הרגיש מחויבות לבוא לישראל וביחד עם חברים נוספים הם התנדבו לצנחנים, נמצאים בגולן ושומרים על הגבול. מרק כתב שמאוד שמח לקבל את חבילה ששלחתי לו, אכל מייד את כל הממתקים ואפילו משתמש בדאודורנט של אמא. אבל בעיקר התרגש מהמכתב שאותו הוא שומר ומדי פעם קורא בו ומצדיע לדגל.
אמא סיימה להקריא ולתרגם את המכתב ושנינו המשכנו לשבת ביחד והסתכלנו על כתב היד המיוחד של מרק. הראתי את המכתב למורה לאנגלית שאמרה שמרק הוא אדם רגיש וחכם וכדאי לי לכתוב לו בחזרה. במשך מספר ימים חשבתי מה אכתוב למרק ומה אספר לו עלי ועל משפחתי. בלילה שוב חלמתי חלום ובו ראיתי את מרק נוסע בג'יפ ונלחם על הגנת המולדת. בבוקר כבר ידעתי מה אכתוב ואשלח אליו. מבלי לספר לאף אחד לקחתי מארון המצעים ציפית לבנה וישנה וגזרתי ממנה חתיכת בד גדולה שעליה ציירתי בטוש גדול וכחול את דגל המדינה. קיפלתי את הדגל שהכנתי לריבוע קטן וכתבתי למרק שיתלה את הדגל על הג'יפ. חיכיתי זמן רב אבל לא הגיע מכתב תשובה ממרק. בחדשות שמענו על תקריות גבול והבנתי שהחייל שלי עסוק ואין לו זמן לכתוב אלי.
כעבור מספר שנים קיבלתי מכתב שנשלח בדואר אוויר מארצות הברית. פתחתי בסקרנות את המעטפה והתחלתי לקרוא. כשהגעתי לאמצע המכתב הפסקתי והתחלתי לבכות. אמא של מרק כתבה שהחייל שלי נהרג. בין החפצים המועטים שהשאיר מצאה את המכתב ואת הדגל שהכנתי שהיו טמונים בכיס חולצתו הצבאית שלבש כאשר עלה על מוקש.
מוקדש לזכרו של שי צפוני, חבר כאח שנהרג בעת מילוי תפקידו כקברניט מסוק יסעור.
