יום שבת, 16 ביולי 2011

למה להסתפק באחד שאפשר שניים

נולדנו בחורף. אני הראשונה ואחי בדיוק דקה אחרי. אתמול בלילה שמעתי רעש מוזר מהחדר של הורי שהיו באותה העת בקונצרט. קמתי בשקט מהמיטה והלכתי לחדרם. פתחתי את הדלת בזהירות והצצתי פנימה. על המיטה ישב גמד קטן ובכה.




התקרבתי על קצות האצבעות לעברו. פתאום דרכתי בטעות על ברווז צעצוע שהשמיע קול צפצוף עז. שנינו, אני והגמד קפצנו בבהלה והסתכלנו בפליאה אחד על השני.  "...מי אתה?" שאלתי אותו "...ולמה את בוכה?".  הגמד הפסיק לבכות, נעמד על המיטה אך למרות זאת היה נמוך ממני. "...אני מחפש את אחותי התאומה שהלכה לאיבוד". "...את אחותך התאומה?" שאלתי בתדהמה, "...מה יש בבית שלנו  עוד זוג תאומים?".

"...איך קוראים לך?" שאלתי את הגמד והוא ענה "...נפג". "...איזה מן שם זה?" שאלתי והוא ענה שזאת מילה בגמדית. "...ואיך קוראים לאחותך התאומה?" המשכתי לשאול והגמד ענה "...לבוי" שזאת גם מילה בגמדית "...ואחותי גדולה ממני בדקה". "...איפה אתם גרים?" שאלתי והוא ענה "...מה זאת אומרת? ... אנחנו גרים פה!". חשבתי שהגמד ממציא ולא אומר לי את האמת. אמא סיפרה לי שגמדים יש רק באגדות ובסרטים מצוירים של וולט דיסני. רציתי שיראה לי בדיוק איפה הוא גר. "...תורידי אותי מהמיטה ואראה לך" הציע הגמד, "...אני לא בטוח שתאהבי את הבלגן".


הורדתי את הגמד מהמיטה וברגע שנגעו רגליו הקטנות על הרצפה הוא רץ מהר ואני אחריו עד לחדר שלי. "...זה החדר שלי" אמר לי הגמד מתנשף מהריצה ודוחף את הדלת לרווחה. "...החדר שלך? ...זה החדר שלי!" כעסתי, הרמתי את הגמד באוויר והוצאתי אותו מהחדר. הגמד לא ויתר, נכנס בחזרה לחדר שלי - שלו, רץ לכיוון המראה הגדולה, נגע בה שלוש פעמים ונעלם בתוכה. עמדתי באמצע החדר דקה ארוכה משתוממת ואז הערתי את אחי התאום. "...גפן קום, יש לנו גמד בחדר". נעמדנו שנינו מול המראה ולא הצלחנו להיכנס לתוכה. האם חלמתי?.

אבא ואמא חזרו. ישבנו כולנו בסלון וסיפרתי להם את ההרפתקה שעברתי. אבא ליטף את ראשי והציע לי שוקולד מהחבילה. לקחתי קובייה ואבא אמר  "...למה להסתפק באחד שאפשר שניים".