יום שבת, 10 בדצמבר 2011

ממעמקי האדמה

לפני המלחמה באו כמה בחורים לגינה שלנו, הורידו חולצות והתחילו לחפור שוחה. אמא שלחה אותי להביא להם מים קרים ופלחי אבטיח. כעבור כמה שעות הבחורים סיימו לחפור, כיסו את השוחה בגגון עץ ועליו שפכו אדמה מהערמה הגדולה שנוצרה. הם הסבירו משהו לאמא ומיהרו והלכו לחפור שוחה במקום אחר. למחרת אני וגילי הפכנו את השוחה לבית קטן, על הגג שמנו עציצים וענפים שהטייסים המצרים לא יראו אותנו מלמעלה. בלילה באו ולקחו את אבא למלחמה. אחזתי לו את הרגל ולא נתתי לו ללכת. אבא הרים וחיבק אותי ואחר כך נתן לי הוראה לשמור ולעזור לאמא. הוא נישק אותנו ויצא בחפזה לרכב שחיכה לו ברחוב. נשארנו שלושתנו לבד.





בחדשות שמענו שחיל האוויר הפציץ שדות תעופה במצרים ומבחוץ שמענו את המטוסים שלנו חוזרים ונוחתים בבסיס. לפנות ערב נשמעה אזעקה מחרישת אוזניים. אמא תפסה אותנו וביחד רצנו להסתתר בשוחה. נכנסנו פנימה, ישבנו צמודים ומרוב פחד התחלנו לכרסם קרקרים. אמא וגילי נרדמו ואני התגנבתי לפתח השוחה והעזתי להציץ החוצה. הירח היה בדיוק מעל והאיר את הגינה באור לבן. לא ראיתי חיילים מצרים והגינה הייתה ריקה. הפחד נעלם ואני רצתי במהירות הביתה והבאתי לשוחה את אוסף המכוניות שלי. לפנות בוקר נשמע אזעקת הרגעה. הערתי את אמא ועזרתי לה להעביר את גילי למיטה. לפני שהיא הלכה לישון היא בדקה בכל הבית שלא נפלה פצצה.

המלחמה הסתיימה ואבא חזר אלינו עייף ומלוכלך. את העוזי הוא שם בארון ואת הנעלים הצבאיות אמא הוציאה למרפסת. בבוקר שמעתי את אבא עובד בגינה. יצאתי אליו וראיתי שהוא פירק את הגג מעל השוחה ושפך פנימה אדמה. עזרתי לאבא לכסות את השוחה ותוך שעה היא נעלמה. אבא הידק את האדמה, שתל דשא חדש והשקה אותו במים. בדיוק שסיים נזכרתי ששכחתי בתוך השוחה את כל אוסף המכוניות שלי. לא סיפרתי לאבא והחלטתי שישארו שם, שזאת התרומה שלי למלחמה.

חלפו מספר שנים והדשא צמח וכיסה את רוב הגינה. גזמתי את הדשא עם מכסחה חשמלית ופתאום להב המכסחה פגעה בעצם קשיח. הרמתי את המכסחה ולתדהמתי ראיתי מכונית רנו אדומה מהאוסף הישן שלי תקועה באמצע הלהב. שלפתי את המכונית מהלהב והמשכתי לעבוד. לאחר כמה שניות שוב פגעה הלהב בעצם קשיח ושוב הייתה זאת מכונית ישנה מסוג מרצדס כחולה.  כאשר פגעה הלהב בפעם השלישית בקאדילק לבנה, הלהב נשברה לשניים ומכסחת הדשא שבקה חיים. הסתכלתי מקרוב על הדשא במקום בו נחפרה פעם השוחה ולא האמנתי למראה עיני, האדמה היתה זרועה בכל אוסף המכוניות שלי שחזרו אלי ממעמקי האדמה.