הפלגתי מערבה, רחוק מכולם ללב הים. כעבור שעה הסתכלתי סביבי ולא ראיתי את הסירות שהותרתי מאחור. רוח ערה נשבה והסירה שלי נטתה על צידה, חוצה במהירות את הגלים הקטנים ומשאירה שובל לבן בירכתיים. להקה של קורמורנים חצתה את הרקיע ונעלמה, דימיתי אותם עפים ונודדים הרחק לאפריקה. דגים מעופפים הגיחו לפתע בדאיה מעל המים נמלטים ממדחף הסירה.
באופק הופיע אניית סוחר גדולה ואני עקבתי אחר מהלך הפלגתה. נצנוץ במים הסב את תשומת ליבי. לא היה זה ריצוד של השמש על הגלים אלה חפץ מסתורי שהלך והתקרב אל הסירה. הסתקרנתי לדעת מהו אותו חפץ זר המנצנץ בחוזקה כאילו היה מגדלור גבוה. כיוונתי את חרטום הסירה לעברו והאטתי בהדרגה את המהירות עד שהיא נעצרה והחלה להתנדנד קלות על פני המים בסמוך לחפץ המסתורי. לא היססתי, התפשטתי וקפצתי למים שהיו ממש קרים. שחיתי לעבר החפץ ולאחר כמה דקות הגעתי עד אליו. היה זה בקבוק יין גדול בתוך סלסלה של קש אליה צמודים שבלולים וירוקת. חזרתי לסירה ובקבוק היין איתי. מתחתי את המפרשים וכיוונתי את הסירה מזרחה, חזרה למרינה.
לאט לאט קו החוף שלפני הלך והתברר ואורות ראשונים נראו מהחוף המתקרב. השמש שקעה באלגנטיות מרשימה והשמים התמלאו אט אט בגוונים מרהיבים. הורדתי וקיפלתי את המפרשים ונכנסתי בנסיעה איטית וחרישית למרינה שהיתה ריקה וחשוכה. זוג אוהבים ישבו מחובקים על הספסל בקצה המזח והם התבוננו בי עוגן את הסירה בצמוד לרציף. קשרתי חבלים ושטפתי את הסירה ורק אז התפניתי להרים את בקבוק היין ולבחון אותו. מסביב שרר חושך ראשון של הערב ולא יכולתי לראות את פנים הבקבוק. לקחתי פנס קטן מהקבינה והארתי פנימה. ראיתי שיש דבר מה בתוך הבקבוק, האם זה מכתב...?. בהתרגשות ובזהירות שלפתי את פקק השעם מקפיד שלא ישבר וישאר תקוע בבקבוק. הפקק נשלף והבקבוק נפתח. הפכתי ונערתי אותו עד שהמכתב נשמט החוצה. ריח עז של יין אדום נדף מהבקבוק דבר שהגביר את התרגשותי. הרמתי בזהירות את המכתב וירדתי פנימה לסלון הסירה. הדלקתי את האור של שולחן הניווט והנחתי את המכתב מולי. לא מיהרתי לפתוח את קיפולי הנייר אלה המשכתי להסתכל במכתב ולבהות בו במשך דקות ארוכות, מדמיין מה נכתב במכתב, מי כתב אותו ובאיזו שפה. לאט לאט פתחתי את המכתב ומה היתה הפתעתי שראיתי אותיות בעברית, דהויות, לא ברורות אבל בעברית. פתחתי את המכתב במלואו ויישרתי אותו על השולחן. התחלתי לקרוא את המכתב ומייד פרצתי בצחוק. כל המסתורין התפוגג וכל הרומנטיקה נעלמה כבר בשורה הראשונה... " משה שלום, בדרך למרינה תעצור בסופר ותקנה לנו לחם לבן, זיתים בלי חרצנים ומלפפונים חמוצים קטנים, גבינת פרמזן ושתי חבילות של ספגטי. אל תשכח להביא גם שיני שום, בזיליקום טרי, שמן זית, גפרורים והכי חשוב בקבוק גדול של יין אדום כמו שאנחנו אוהבים, אולי קיאנטי. תחזור מוקדם שנספיק לצאת להפלגה לפני השקיעה, אוהבת ומחכה לך בסירה, רותי ".
באופק הופיע אניית סוחר גדולה ואני עקבתי אחר מהלך הפלגתה. נצנוץ במים הסב את תשומת ליבי. לא היה זה ריצוד של השמש על הגלים אלה חפץ מסתורי שהלך והתקרב אל הסירה. הסתקרנתי לדעת מהו אותו חפץ זר המנצנץ בחוזקה כאילו היה מגדלור גבוה. כיוונתי את חרטום הסירה לעברו והאטתי בהדרגה את המהירות עד שהיא נעצרה והחלה להתנדנד קלות על פני המים בסמוך לחפץ המסתורי. לא היססתי, התפשטתי וקפצתי למים שהיו ממש קרים. שחיתי לעבר החפץ ולאחר כמה דקות הגעתי עד אליו. היה זה בקבוק יין גדול בתוך סלסלה של קש אליה צמודים שבלולים וירוקת. חזרתי לסירה ובקבוק היין איתי. מתחתי את המפרשים וכיוונתי את הסירה מזרחה, חזרה למרינה.
לאט לאט קו החוף שלפני הלך והתברר ואורות ראשונים נראו מהחוף המתקרב. השמש שקעה באלגנטיות מרשימה והשמים התמלאו אט אט בגוונים מרהיבים. הורדתי וקיפלתי את המפרשים ונכנסתי בנסיעה איטית וחרישית למרינה שהיתה ריקה וחשוכה. זוג אוהבים ישבו מחובקים על הספסל בקצה המזח והם התבוננו בי עוגן את הסירה בצמוד לרציף. קשרתי חבלים ושטפתי את הסירה ורק אז התפניתי להרים את בקבוק היין ולבחון אותו. מסביב שרר חושך ראשון של הערב ולא יכולתי לראות את פנים הבקבוק. לקחתי פנס קטן מהקבינה והארתי פנימה. ראיתי שיש דבר מה בתוך הבקבוק, האם זה מכתב...?. בהתרגשות ובזהירות שלפתי את פקק השעם מקפיד שלא ישבר וישאר תקוע בבקבוק. הפקק נשלף והבקבוק נפתח. הפכתי ונערתי אותו עד שהמכתב נשמט החוצה. ריח עז של יין אדום נדף מהבקבוק דבר שהגביר את התרגשותי. הרמתי בזהירות את המכתב וירדתי פנימה לסלון הסירה. הדלקתי את האור של שולחן הניווט והנחתי את המכתב מולי. לא מיהרתי לפתוח את קיפולי הנייר אלה המשכתי להסתכל במכתב ולבהות בו במשך דקות ארוכות, מדמיין מה נכתב במכתב, מי כתב אותו ובאיזו שפה. לאט לאט פתחתי את המכתב ומה היתה הפתעתי שראיתי אותיות בעברית, דהויות, לא ברורות אבל בעברית. פתחתי את המכתב במלואו ויישרתי אותו על השולחן. התחלתי לקרוא את המכתב ומייד פרצתי בצחוק. כל המסתורין התפוגג וכל הרומנטיקה נעלמה כבר בשורה הראשונה... " משה שלום, בדרך למרינה תעצור בסופר ותקנה לנו לחם לבן, זיתים בלי חרצנים ומלפפונים חמוצים קטנים, גבינת פרמזן ושתי חבילות של ספגטי. אל תשכח להביא גם שיני שום, בזיליקום טרי, שמן זית, גפרורים והכי חשוב בקבוק גדול של יין אדום כמו שאנחנו אוהבים, אולי קיאנטי. תחזור מוקדם שנספיק לצאת להפלגה לפני השקיעה, אוהבת ומחכה לך בסירה, רותי ".
