מצאתי בגינה אוגר קטן, רזה ומלוכלך. הוא לא ברח ממני והסתכל אלי במבט מעורר רחמים. לקחתי והחבאתי אותו בתוך קופסת נעלים אותה שמתי בארון הצעצועים שלי. הבאתי לאוגר קליפות מלפפון וצלוחית מים והוא אמר תודה. למחרת ריפדתי את הקופסה בגזירי נייר ופיזרתי לו אגוזים. בלילה הסכמתי לאוגר לישון איתי במיטה אבל השבעתי אותו שלא יעיז להוציא את הראש מבעד לשמיכה.
כעבור שבוע האוגר השמין והתאושש וביקש בת זוג. חיפשתי אוגרת בגינה ולא מצאתי. למחרת רכבתי על אופני עד לאוניברסיטה וביקשתי מהלבורנטית אוגרת בריאה, כזאת שלא הדביקו אותה במחלה. הלבורנטית צחקה והביאה לי שתיים אחת חומה והשנייה זהובה. שאלתי את האוגר אם הוא יהודי והוא ענה שהוא מוסלמי. אם ככה אמרתי לו, יש לי הפתעה עבורך והכנסתי את שתי האוגרות לקופסה. האוגר לא ידע את נפשו מרוב שמחה ורחרח אותן מקדימה ומאחורה. בלילה האוגר קרץ לי וביקש להישאר עם האוגרות בקופסה - אני חושב שהבנתי למה. עברו שלושה שבועות והקופסה התמלאה באוגרים קטנים ונמרצים שרצו בקופסה לכל הכיוונים. התרגשתי מאוד והחלטתי לקרוא לאוגר שלי אבו-אבא.
אמא קנתה זוג מגפים חדשים שהגיעו עם קופסה גדולה אותה החרמתי ולקחתי לחדרי. הצמדתי וחיברתי את שתי הקופסאות ועודדתי את האוגרים לעבור לקופסה החדשה. כאשר גילי וזהר קיבלו נעלי ספורט חדשות, שהגיעו בקופסה שחורה, האוגרים שלי זכו לתוספת נדל"ן כבירה, וכאשר אני קיבלתי סנדלים חדשים הפכתי את הקופסה לחדר משחקים.
בקיץ נסעתי לבקר את סבתה. ביקשתי מגילי להשגיח על האוגרים ולא לספר להורים. היא טיפלה בהם במסירות וסבלנות אך באחד הימים שכחה לסגור להם את המכסים. האוגרים יצאו בהמוניהם מהקופסאות והתפזרו ברחבי הארון, נהנים מהמרחבים ומשפע הצעצועים. גילי נבהלה נורא והפסיקה את חובתה, יצאה מהחדר ואליו לא שבה.
אמא נכנסה לחדר, נושאת ערמת בגדים אותם קיפלה בדייקנות. תוך שהיא עושה זאת היא שומעת רעשים מוזרים הבוקעים מארון הצעצועים. אבא מוזעק מיד מהעבודה והוא מודע שיתכן ויגלה בארון שלי עוד הפתעה. לאט ובזהירות הוא פותח את הדלת ומופתע, עשרות זוגות עיניים מביטים בו ובאמא המציצה מעבר לכתף שלו בתגלית המדהימה. ואז לפני שאבא ואמא מתאוששים, אבו-אבא נותן לכל האוגרים סימן והם קופצים מהארון ונמלטים לכל הכיוונים וברחבי הבית הם משוטטים.
הבית במצור, אין איש נכנס ואין איש יוצא ואני מוזעק מייד בחזרה לאסוף את משפחת האוגרים שאת הבית הפכה למגרש משחקים. אוגר אחר אוגר הם נלכדים ונתפסים ולקופסאות מוחזרים ובסיום המלאכה אני חוטף נזיפה. נאלצתי להיפרד מכולם ורק את אבו-אבא החבאתי בכיס והוא התפלל שהכול יתחיל מחדש. אני חושב שנפרדתי מכול האוגרים אך עד היום יש הטוענים שחלקם עדיין חיים ומשוטטים בבית ובחדרים.
כעבור שבוע האוגר השמין והתאושש וביקש בת זוג. חיפשתי אוגרת בגינה ולא מצאתי. למחרת רכבתי על אופני עד לאוניברסיטה וביקשתי מהלבורנטית אוגרת בריאה, כזאת שלא הדביקו אותה במחלה. הלבורנטית צחקה והביאה לי שתיים אחת חומה והשנייה זהובה. שאלתי את האוגר אם הוא יהודי והוא ענה שהוא מוסלמי. אם ככה אמרתי לו, יש לי הפתעה עבורך והכנסתי את שתי האוגרות לקופסה. האוגר לא ידע את נפשו מרוב שמחה ורחרח אותן מקדימה ומאחורה. בלילה האוגר קרץ לי וביקש להישאר עם האוגרות בקופסה - אני חושב שהבנתי למה. עברו שלושה שבועות והקופסה התמלאה באוגרים קטנים ונמרצים שרצו בקופסה לכל הכיוונים. התרגשתי מאוד והחלטתי לקרוא לאוגר שלי אבו-אבא.
אמא קנתה זוג מגפים חדשים שהגיעו עם קופסה גדולה אותה החרמתי ולקחתי לחדרי. הצמדתי וחיברתי את שתי הקופסאות ועודדתי את האוגרים לעבור לקופסה החדשה. כאשר גילי וזהר קיבלו נעלי ספורט חדשות, שהגיעו בקופסה שחורה, האוגרים שלי זכו לתוספת נדל"ן כבירה, וכאשר אני קיבלתי סנדלים חדשים הפכתי את הקופסה לחדר משחקים.
בקיץ נסעתי לבקר את סבתה. ביקשתי מגילי להשגיח על האוגרים ולא לספר להורים. היא טיפלה בהם במסירות וסבלנות אך באחד הימים שכחה לסגור להם את המכסים. האוגרים יצאו בהמוניהם מהקופסאות והתפזרו ברחבי הארון, נהנים מהמרחבים ומשפע הצעצועים. גילי נבהלה נורא והפסיקה את חובתה, יצאה מהחדר ואליו לא שבה.
אמא נכנסה לחדר, נושאת ערמת בגדים אותם קיפלה בדייקנות. תוך שהיא עושה זאת היא שומעת רעשים מוזרים הבוקעים מארון הצעצועים. אבא מוזעק מיד מהעבודה והוא מודע שיתכן ויגלה בארון שלי עוד הפתעה. לאט ובזהירות הוא פותח את הדלת ומופתע, עשרות זוגות עיניים מביטים בו ובאמא המציצה מעבר לכתף שלו בתגלית המדהימה. ואז לפני שאבא ואמא מתאוששים, אבו-אבא נותן לכל האוגרים סימן והם קופצים מהארון ונמלטים לכל הכיוונים וברחבי הבית הם משוטטים.
הבית במצור, אין איש נכנס ואין איש יוצא ואני מוזעק מייד בחזרה לאסוף את משפחת האוגרים שאת הבית הפכה למגרש משחקים. אוגר אחר אוגר הם נלכדים ונתפסים ולקופסאות מוחזרים ובסיום המלאכה אני חוטף נזיפה. נאלצתי להיפרד מכולם ורק את אבו-אבא החבאתי בכיס והוא התפלל שהכול יתחיל מחדש. אני חושב שנפרדתי מכול האוגרים אך עד היום יש הטוענים שחלקם עדיין חיים ומשוטטים בבית ובחדרים.
