התריס פתוח למחצה. אור ראשון של שבת בבוקר מתגנב לחדר ויוצר על התקרה קווים ארוכים הגורמים לחדר להראות גדול מכפי שהוא באמת. אני עומד בפתח החדר ומסתכל על הראש הזהוב המבצבץ מהשמיכה ומונח על הכר בשלווה. הנשימות העמוקות מספרות לי שהילד שלי ישן. רק לפני רגע הוא קרא לי 'אבא! בוא בבקשה' ושב ונרדם. הייתי באמצע חלום טוב שלפתע נקטע כאשר שמעתי שקוראים לי מהחדר הסמוך. התעוררתי מייד, ספרתי עד עשר, קפצתי מהמיטה והלכתי סהרורי לחדר שבו זקוקים לי.
פעם... הראש הזהוב שלי היה מונח בשלווה על אותו הכר. הייתי מציץ מבעד לשמיכה ורואה את אמא עומדת בפתח הדלת ומסתכלת עלי באהבה. חושבת שנרדמתי ושעוד מעט היא תוכל לחזור לישון בעצמה. ברגע שהסתובבה קראתי לה לחזור. קור חדר פנימה בשעה שאמא נכנסת למיטה שלי, נצמדת ומחבקת אותי. ראשי צמוד לצווארה והיא מריחה אותי וחושבת בליבה שזה הריח הכי מתוק בעולם. ידי הקטנה מלטפת את ביטנה החמה כאילו מחפשת את העבר הקיומי שלי. אנחנו נרדמים ביחד ומתעוררים רק שאבא חוזר מבית הכנסת ואוכל לבדו בסלון את החמין שהתבשל כל הלילה על פלטת השבת הישנה. הריח המיוחד של שבת שהגיע עד לחדר שלי מעיר אותנו. אמא קמה ראשונה כנראה שהייתה מאוד רעבה. היא פוסעת בשקט לכיוון הסלון ואני שומע אותה מנשקת את אבא ומברכת אותו בברכת 'שבת שלום'. מכסה הסיר מורם וגל נוסף של ריחות מתפזר בבית. אבא ואמא אוכלים בשקט, כל אחד מסתכל לתוך הצלחת שלו ומתענג על הטעם המיוחד של החמין. כאשר אני שומע את המזלגות מונחות על הצלחות הריקות אני קם מהמיטה והולך במהירות לסלון לקבל את החלק שלי בעונג השבת.
ידיים קטנות מונפות לעברי ומחבקות אותי. הילד שלי שב והתעורר. אני מתיישב לידו ונותן לו נשיקה ארוכה במצח המבשרת בוקר טוב לשנינו. ידי מלטפת את השיער הרך הפזור על הכר ואני מתבונן ביצור הקטן בהערצה. כאשר השמש מציצה מבעד לחלון והנשימות העמוקות מסגירות שבני שב ונרדם אני קם ופוסע למטבח. חשוך וקר במטבח אבל אני מעדיף את החשכה. אני מתיישב על הכסא ומתבונן בכיריים הלבנים שעליהם סיר גדול שנותר מיותם מהארוחה של אתמול. הזיכרונות שבים ומציפים אותי ואני רואה בדמיוני את אבא פותח את סיר החמין ומוזג לצלחת שלי עוד מנה גדולה. נישבה בזיכרונות הישנים והקסומים עד כדי כך שאני מצליח לחוש את הריח המיוחד של החמין שעטף את הבית בשבת בבוקר והתחושה המיוחדת מעבירה בי צמרמורת קלה. אני ממשיך לדמיין והינה אני יושב ליד השולחן ואוכל בלהיטות את השעועית החמה ואת תפוח האדמה הגדול שמתפורר מייד שהמזלג ננעץ בו. הצלחת מתרוקנת מהר ומנה נוספת נעלמת בבטן הקטנה שלי. אני מתעורר מהחלומות ומתבונן בערגה בסיר הגדול שמולי... חבל שהוא ריק.
